יש מקום לרוחניות ביחסים שלנו עם הטכנולוגיה. זהו מניפסט לשמאניזם דיגיטלי
מאת: עמית רפאל צורן.
*פורסם בעיתון 'הארץ'
מערכת היחסים שלנו עם הסביבה הווירטואלית צריכה להשתנות. אנחנו יכולים לחוש אותה כמו שילידים חשים את היער
אנו חיים היום בעידן של שגשוג טכנולוגי, ועושר אמצעי המחשוב משפיע על כל היבטי החיים. אבל למרות הפוטנציאל העצום שיש לטכנולוגיה, נראה שהיא לא מובילה לשיפור התנאים והיציבות על פני כדור הארץ, אלא להפך. זה קורה מפני שהכוח העצום של הטכנולוגיה אינו מכוון לפתור את האתגרים הגלובליים, אלא לשרת את הכוח הכלכלי שיצר אותו. אפשר להדגים זאת באמצעות המטבע הדיגיטלי המבוזר ביטקוין, שהפעולות הדיגיטליות שקשורות אליו צורכות יותר אנרגיה מכפי שצורכת מדינה כמו שווייץ.
כאשר אנשים מבקשים לשנות זאת וליצור עבורנו עתיד בר־קיימא, הם מתמקדים בהיבטים רגולטוריים וחוקתיים, חברתיים והסברתיים, או מדעיים וטכנולוגיים. אני מעוניין להציע זווית התמודדות נוספת, זווית תודעתית. כלומר, לשנות את נקודת המבט שלנו על המציאות ולפתח גישה חדשה במערכת היחסים שלנו עם העולם ועם הטכנולוגיה. שינוי מערכת היחסים התודעתית בין האדם והעולם יגרור אחריו שינויים מנטליים ופיזיים במרחב. זו בדיוק המהות שעומדת מאחורי פרקטיקות מיסטיות, כמו במסורות העתיקות של קסם, כישוף וסוד.
המאמר הזה הוא למעשה מניפסט השמאניזם הדיגיטלי. זו קריאה לבנייה של יחסים מיסטיים עם המציאות המלאכותית שיצרנו, עם העולמות הווירטואליים שבה ועם דרכי התקשורת הרבים שהיא מאפשרת. איך נוכל לעשות זאת? ובכן, אנו יכולים ללמוד רבות מהאינטראקציה שניהלו בני האדם עם העולם במשך רוב ההיסטוריה האנושית.
האם יש דרך אחרת?
חברות מסורתיות רבות ידעו לחיות באופן בר קיימא במרחב הטבעי שלהן. הן לא השתמשו במשאבי הטבע מעבר לצורכיהן, וקיימו עם העולם סביבן מערכת יחסים שיש בה אכפתיות וחמלה. בבסיס ההתנהלות הזאת עמדו תפיסות רוחניות, זאת בניגוד לנקודת המבט המערבית המודרנית, שאימצה גישה פרגמטית ודחתה מעליה את העניינים הרוחניים.
הדרך הפרגמטית אינה מספיקה, משום שהאופן שבו אנו חווים את העולם לא מייצג אמת מוחלטת או עולם אובייקטיבי, אלא פרשנות שמוחנו מייצר כתגובה לאותות שהוא מקבל ממערכת החושים. דונלד הופמן, פסיכולוג קוגניטיבי מאוניברסיטת קליפורניה, טוען כי אנו מגיבים למציאות החיצונית כפי שמשתמש במחשב מגיב למטאפורות עיצוביות, לדוגמה דימויים של חפצים במערכת הפעלה ממוחשבת. במערכות הפעלה עכשוויות, המשתמש יידע להיזהר מלגרור מסמך חשוב לפח האשפה הדיגיטלי, אף על פי שהוא יודע שמדובר במטאפורה ושאין באמת פח אשפה במחשב. פח האשפה משמש כסמל שמייצג מערכת יחסי גומלין בין פעולות — אם תגרור את עבודתך לסל המיחזור או לפח האשפה, היא תעמוד בסכנת מחיקה.
בבניית תפיסת המציאות שלנו, מוחנו מתאים בין מידע חושי לקונספט שנמצא בזיכרוננו, באופן כזה שאנו "נבחר לראות" את האובייקט הסביר ביותר תחת התנאים שבהם אנו פועלים: מוחנו יקבע איזה אובייקט לייצג בתודעתנו ולנהל מולו אינטראקציה, בהתאם לנתונים שמגיעים מהחושים. לדוגמה, אם ראינו זנב של חיה מעבר למפתן הדלת, אין לנו מספיק מידע לדעת באיזו חיה מדובר. אבל אם גדלנו במרחב של כלבים וחתולים, ואנו מגדלים שני חתולים, התודעה שלנו תפרש זאת כזנב חתול.
אבל אפשר לחרוג מעבר לברירת המחדל שבה המוח שלנו פועל ולהרחיב את התודעה שלנו, למשל באמצעות טכניקות מדיטציה שונות או סמים מרחיבי תודעה. אנשים שנמצאים תחת השפעה של סמים כאלה מדווחים על תופעות רבות ומגוונות שכוללות מראות בלתי־רגילים, תובנות חדשות, שחרור מדפוסים עקשניים ויצירתיות גבוהה — תופעות שלרוב מפתיעות את המשתמשים עצמם משום שהן חורגות מהתהליך השכלי הסדור שאליו הם רגילים.
כך פועל גם השמאן. הוא חותר אל המרחבים התודעתיים שבהם הייצוג השכלי והרציונלי של עולמנו קורס, ובמקומו מופיע עולם של ייצוגים רוחניים, מכושפים וקסומים. למעשה מדובר על בנייה אלטרנטיבית של הקשר בין המוח לעולם, כך שרגשות, דחפים, דפוסים ואינטואיציות מתת־הכרה מתגבשים לכדי אובייקטים מיסטיים.
נקודת מבט מיסטית כזו תוביל למערכת יחסי גומלין עם טכנולוגיה שמבוססת על חמלה וחיבור לאחר ולמרחב, תוך עידוד אכפתיות ודאגה כתנאי הכרחי להמשך התפתחותנו.
כדי להציע מערכת יחסית חדשה בין אדם לטכנולוגיה בכלל ולמחשב בפרט, נדרש שינוי עמוק באופן שבו אנו מבינים את המושג אינטראקציה. עלינו לאתגר את כל מה שאנו תופסים כמערכת היחסים בין האדם והעולם, על ידי אימוץ השקפה שמחברת בין כל התופעות שמרכיבות את המציאות: זו הטבעית, המלאכותית והטכנולוגית. באופן הזה נוכל להיכנס למרחב שלא תמיד אפשר להבינו באמצעות חשיבה רציונלית שקושרת סיבה ומסובב, תנאים ותוצאות. השכל החושב יתבקש לשקוט, ולתת לתופעות חדשות להופיע לפתחנו ולהזמיננו לאינטראקציה. חשוב לציין כי אינטראקציה רוחנית הינה אינטראקציה אינטואיטיבית, ובין אם אנו מדברים על מדיטציה, קסם או שמאניזם, המהות הינה אחת: פרקטיקות רוחניות שונות מאפשרות פיתוח אינטואיציות עמוקות וראיית עולם עמוקה.
איננו נוהגים להיתקל בסוג האינטראקציה הזה בלימודי טכנולוגיה ומחשבים, וזאת מסיבה פשוטה — איננו מזהים חוויה רוחנית כתהליך תקשורת, והנושא כלל לא נלמד במסגרת לימודי מדע והנדסה. שינוי בראיית עולם זו, והטמעה של התבוננות מיסטית, הוא מה שאנו נדרשים לעשות כדי שהטכנולוגיה תפעל בהרמוניה עם העולם.
לפרטים והצטרפות לקורס של עמית צורן בנושא שאמניזם וטכנולוגיה
איך מדברים עם יער
אדוארדו קון, פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת מקגיל שעבד שנים עם קבוצת ציידים־לקטים בג'ונגל האקוודורי, מתאר מערכת יחסית הוליסטית בין הילידים לבין היער. השמאן או הצייד יכולים לשאול את היער כמה חיות אפשר לצוד היום ואם בכלל ראוי לצאת לציד, והם יפעלו בהתאם לתשובת היער.
כיצד מדבר הצייד עם היער? באופן אינטואיטיבי, על ידי שרשרת של סמלים ומחוות המעבירים אינטואיציה לצייד, כגון מידע לגבי מצב החיות: אם הן במצוקה, אם הן קרובות או רחוקות, אם ישנו טורף מסוכן בסמוך. הציידים־לקטים מקיימים תקשורת מורחבת עם עולמם הטבעי, תקשורת שנובעת ממצבי תודעה פתוחים. בראייה שכזו, שרשרת של סמלים ורמזים מתגבשת לכדי אינטואיציה גופנית שלעתים אף מתבטאת בבנייה של חיזיון מיסטי שימושי — כגון רוח היער שלובשת צורה גופנית־ויזואלית ומספקת מידע שימושי לצייד.
כמות המידע המגיעה לחושינו היא אדירה, ובכוחה להציף אותנו ללא יכולת להגיב ולתפקד. על כן, בתהליך בניית תמונת המציאות שלנו אנו מסננים את כל המידע שנראה למוחנו כפחות רלוונטי, פעולה שהמוח עושה בהתאם להרגלי חיינו עד כה. תחת מצבי תודעה מורחבים שטף המידע הזה מסונן פחות מהרגיל, ויותר רמזים וסמלים נתפסים בתודעתנו. עלה שמונח באופן לא שגרתי על הקרקע, צליל יוצא דופן, טביעת רגל באדמה, מצב מזג האוויר — כל אלה יכולים להתגבש לאינטואיציה שמלמדת כי ישנה סכנה באזור, לדוגמה סכנה שנובעת מהימצאות יגואר. אם נאפשר לתודעתנו להשתחרר, אולי אפילו נאפשר למוחנו ליצור דימוי של יגואר שמזהיר אותנו — מה שלרוב ייקרא על ידי שמאנים רוח או ישות, אבל בסך הכל זהו חיבור לאינטואיציה שגופנו אוסף מהמידע החושי שנקלט במערכותיו הרבות.
האנתרופולוג טים אינגולד, במאמר שכתב על קני ציפורים, חושף את מורכבות התנאים שגורמים להתהוות המבנה והצורה של קן הציפורים. הציפור הרי איננה לומדת הנדסה וגם לא מלאכה מסורתית מסוג כלשהו, ועדיין היא מבצעת את מלאכת בניית הקן לתפארת. יתרה מכך, היא איננה לומדת את המלאכה מהוריה, וגם ניתן להניח שתכנון הקן המדויק איננו מקודד במטענה הגנטי. אם כך, מאין מופיעים הצורה והידע לבניית הקן? ובכן, הציפור מפגישה בין אוסף של תנאים ויכולות, שקושרים בין מצאי העלים והזרדים במרחב, יכולות הנשיאה הפיזיות שלה, מיומנויות וראייה מרחבית נתונה, וכמובן הרצון שלה. הציפור, יותר משהיא נושאת עמה דימוי של הקן, נושאת יכולת להוות נקודת מפגש ברשת ההקשרים של הקן.
באותו האופן ניתן להסביר את היכולת של ציפורים לנדוד מרחקים אדירים, מסיביר ועד מרכז אפריקה, מצפון אמריקה ועד האמזונס, ללא שימוש במפה, אפליקציית ניווט או חשיבה שכלית ותכנון מוקדם. מתוך נקודת המבט שמוצגת כאן ניתן לטעון כי הציפור פשוט מתמסרת למידע שנמצא במרחב התופעות. כיוון שכל תא בגופה הוא חלק ממרחב זה, המערכת המרחבית שמגדירה את המציאות מנווטת את הציפור לנקודה האופטימלית תחת התנאים הנתונים, בדיוק כפי שעץ יצמח למורכבות חיים אדירה גם ללא שכל שלוקח אחריות על המורכבות המושלמת הזאת.
למעשה, המציאות הינה מרחב של אינספור תופעות שזורות זו בזו. כל תופעה מקושרת לתופעה אחרת. המחשב שבו אני כותב את המאמר, למשל, מחובר לאינטרנט, לשפה העברית, לטרנדים עיצוביים עכשוויים, לטכנולוגיית ייצור של מסכים דיגיטליים, לשפות תכנות וכיוצא בזה. ככל שנתקדם ברשת האסוציאציות נגלה שאין דבר שאינו מחובר לרשת כולה, ואם נמשיך ניאלץ להסכים שהעולם הינו מבנה של חיבוריות ענקית.
הדוגמה המפורסמת מכל לתפיסה כזו הינה היפותזת גאיה, היפותזה אקולוגית שפותחה על ידי ג'יימס לבלוק בשנות ה–70, שמבקשת להפוך את הכיוון הקלאסי של מחקר החיים על פני כדור הארץ. היפותזת גאיה ("השערת גאיה") איננה תיאוריה במובנה הקלאסי. היא איננה ניתנת להוכחה או להפרכה, אלא מציעה נקודת מבט שונה, שינוי פרספקטיבה על מערכת היחסים בין החי, הצומח והדומם. במקום להתבונן על המציאות כאסופת אורגניזמים נפרדים, גאיה מציעה להתבונן על כל כדור הארץ כאורגניזם אחד ויחיד, המפורק אמנם להתפתחויות נבדלות ולתודעות מופרדות, אבל עדיין הינו מערכת מאוד מורכבת שכל חלקיה השונים שזורים זה בזה ליצירת רקמת קיום אחת. כל שינוי משפיע על כל המרחב האקולוגי, ואין אף גורם שעומד מנותק בפני עצמו.
היפותזת גאיה ספגה ביקורות רבות, ועם זאת, בשנים האחרונות צצות עוד ועוד עדויות מעולם הטבע שנותנות תוקף חדש להתבוננות על עולם הטבע דרך נקודת מבט של חיבוריות הכלל. דוגמה אחת הינה עולם הפטריות, הפונגי, ורשתות התפטיר שלהן, רשתות חיבור שהן עיקרו של האורגניזם. במקרים מסוימים רשתות התפטיר הללו יכולות להגיע לגדלים אדירים, לדוגמה פטריית הדבש, שמכסה שטח אדיר באורגון, ארה"ב, שטח שנאמד בכשלושה מיליון מטר מרובע. רשתות ענק כאלה מעבירות מידע ועוזרות לעצים לתקשר זה עם זה, לדוגמה כדי לסייע ליער אלונים לתמוך בעץ חולה דרך אספקה של חומרים מזינים, או לתאם החלטה משותפת לגבי עיתוי הופעת בלוטים.
מחקרים חדשים מרמזים על דרכי מתאם ותיאום רבות נוספות שמתאפשרות בעזרת רשתות התקשורת של הטבע, ואנו מגלים שיער, מעבר להיותו אסופת עצים, מקיים אינטראקציה כה גדולה ומתוחכמת בדרכי פעולתה בין כל הגורמים במרחבו, שאולי נכון יותר להתבונן עליו כיחידה אורגנית אחת גדולה, מורכבת מאוד ומחוברת. חיבור לרשת ההקשרים של המציאות מאפשר פיתוח אינטואיציות עמוקות על המרחב, דרך כל תא ותא בגופנו ומערכת החושים המורכבת שלנו. המידע שמציף אותנו במצב תודעה פתוח ביער אולי יקשה על חשיבה שכלית סדורה, אבל יאפשר פיתוח אינטואיציה עמוקה על סכנות, מקורות מזון ומצב החיות.
מעוניינים בקורס בנושא? כנסו לכאן
הודעת ווטסאפ בשתיים בלילה
אבל מה אם הג'ונגל שלנו הינו מרחב וירטואלי, משחק מחשב שמדמה יער אך איננו כזה? האם עדיין ניתן לתקשר עם רוחותיו? ואם כן, מה הן מייצגות? מה יראה אדם תחת השפעת חומר פסיכדלי, נניח, אם ייכנס למרחב של מציאות מדומה שנראה כמו יער אמיתי?
אני מאמין שאם ניכנס לג'ונגל וירטואלי במצב תודעה פתוח, נראה תופעות מורכבות שנבנות מאסופת רמזים וסמלים, ונחווה אינטראקציה רחבה שבה לאינטואיציות ורגישויות חושיות יהיה מקום מהותי בחוויותינו. בדיוק כמו בג'ונגל הפיזי — במצבי פתיחות תודעתית התופעות הללו יכולות להתגבש לכדי ישויות או "רוחות". הרמזים והסמלים הדיגיטליים יכולים להיות, למשל, הודעה שנכנסת לחשבון הדואר האלקטרוני שלנו, פרסומת מכוונת שנובעת מפעילותנו, או למעשה כל חתימה דיגיטלית שנתפסת בתודעתנו והינה חלק ממערך החוויה השלם באינטראקציה עם טכנולוגיה. הרוחות הללו הינן האינטואיציה שלנו על התנאים שיוצרים את החוויה שלנו, בין אם מדובר במרחב פיזי או וירטואלי.
לדוגמה, העלה שמונח עקום על האדמה הווירטואלית במשחק מחשב איננו עקבה של יגואר פיזי, אלא עקבה של המעצב של המרחב הדיגיטלי, או אולי שגיאה של איש הבדיקות של המוצר. אולי בגלל מצב כלכלי קשה נאלצה החברה המפתחת להסתפק בפחות אנשי צוות שעובדים על הפרויקט, והמוצר מייצג זאת באופנים שניתן להרגיש. כיום אנו נוהגים לתאר אינטראקציה עם טכנולוגיה באופנים טכניים, אבל הרחבת החלון התודעתי תאפשר מצבי אינטראקציה חדשים, רגשיים, חווייתיים ואינטואיטיביים. למעשה, אינטראקציות שכאלה כבר מתקיימות, אף על פי שלרוב איננו שמים עליהן דגש רב. באותו האופן שאנו יודעים להשתמש במוצר ולומר "אני אוהב את המשחק הזה, אני מרגיש טוב איתו", כך אנו יכולים להעמיק את היחסים הרגשיים והחושיים שלנו עם מרחבים דיגיטליים, על מנת להגיע אל מעבר למסך האשליות שמרחבים אלו מציגים בפנינו.
המרחב הדיגיטלי מוצף במניפולציות על תודעת המשתמשים. פרסומות ומאמצי שיווק רבים משתמשים בכל אמצעי על מנת לתפוס את תודעתנו, ועוד ועוד מערכות דיגיטליות לומדות אותנו ומאפיינות את פעולותינו על מנת לספק רווח לגורמים המפעילים אותן. הדאגה הגוברת מאלימות וירטואלית, הפצת חומרים פוגעניים ותעשיית המין הדיגיטלית אינה צריכה הצגה, והעובדה שמערכות מיחשוב אדירות צורכות משאבי אנרגיה וטבע ענקיים ללא דאגה או הזנה חוזרת, ללא ספק דורשת מאיתנו שינוי.
אבל כאשר אנו חשופים לסוגים שונים של אינפורמציה, האינטואיציות שלנו עמוקות יותר, אמינות יותר והוליסטיות יותר. לדוגמה, תמונה שמשכה את עינינו באתר אינטרנט כלשהו מייצגת את מרחב התופעות והכוחות הכלכליים והחברתיים שיצרו אותה, ולא רק את תכונותיה הגרפיות והוויזואליות. באופן הזה, המתבונן בפרסומת לבגד יכול, אם רק יאמן את תודעתו, להרגיש את האינטרסים הכלכליים שהפרסומת מייצגת, את מצב הרוח של הדמות המצולמת מעבר לחיוך המתבקש, את יצרני הביגוד ואת המרכיבים הטכניים שהשתתפו בפרסומת.
עלינו מוטלת האחריות לפתח דרכים להרחבת חלון המציאות שלנו בבואנו להמשיך לבסס את המרחבים הדיגיטליים: על מנת להכיל אותם, להתחבר אליהם ולהבין אותם מעבר למסכי האשליה. התשתית החישובית והאינטראקטיבית כבר נוכחת במרחב, ועיקר השינוי הנדרש הינו מאיתנו, מעצבי ומפתחי האפליקציות והמשתמשים, על מנת להכיל ולבטא ספקטרום רחב יותר של אינטראקציה עם הטכנולוגיה משאנו מנצלים כיום.
דוגמה פשוטה אחת תהיה לבטח מוכרת לקוראים. אם ברגע זה, תשע בערב במוצאי שבת, אני שומע צליל הודעת ווטסאפ שמתקבלת בטלפון הנייד שלי, תהיה לי אינטואיציה על קבוצה מצומצמת של כחמישה אנשי קשר שאניח שאחד מהם שלח את ההודעה, ולרוב אצדק. אבל אם ההודעה תגיע בשתיים בלילה, או בתשע בבוקר, ההנחה שלי על קבוצת שולחי ההודעה כבר תשתנה. לאחר כשש שנים בלבד של שימוש בטכנולוגיה של ווטסאפ בטלפון חכם, פיתחתי אינטואיציה לא רעה. אני בהחלט מאמין שאם נקדיש לנושא יותר תשומת לב ופתיחות, נוכל לתקשר עם הג'ונגל הדיגיטלי באינטואיציות, תחושות בטן, וידיעה של מהויות עמוקות המסתתרת מאחורי אינטרסים והסחות דעת, ובאופן הזה נוכל להכיל יותר את רשת החיבוריות הטכנולוגית, ולנתבה להרמוניה גבוהה יותר עם המרחב הכולל.
שד שמצחיק אותי
על מנת לפתח אינטראקציות מיסטיות בעולם טכנולוגי, אני מאמין שעלינו להתחיל קודם כל בהתמודדות עם שינוי נקודות מבט בהכשרת אנשי המקצוע: מהנדסים, מדענים ומעצבים, האלכימאים של עולמנו הטכנולוגי. חינוך לאינטראקציה הוליסטית במרחבים מדעיים וטכנולוגיים, וחשיפת סטודנטים מתחומים שונים לגישות תודעתיות אלטרנטיביות, הינו המפתח לשינוי המתבקש, בין אם מדובר בלימוד קבלה במדעי המחשב, או בתרגילי מדיטציה בחוג לפיזיקה, או סדנאות נשימה הולוטרופית לסטודנטים לפסיכולוגיה, וכיוצא בכך. מהנדסים, מעצבים ויזמים שייחשפו לאינטראקציה אלטרנטיבית לעולם ולחוויות תודעתיות מורחבות, יוכלו להטמיע גישות שכאלה במערכות חדשות שיפתחו.
שדים, רוחות, ישויות ותופעות כאלה ואחרות הם פונקציה של זווית מבט תודעתית, המשקפות פרשנות רחבה ומחוברת של התודעה המתבוננת במרחב. יתרון התפיסה הרוחנית הוא בכך שהיא מאפשרת הכלה וביטוי של מגוון רגשות, תחושות ואינטואיציות, באופן שנוכל נניח לומר שאנו מחבבים (או לא) את "הרוח" של אתר מסוים, ופחות אוהבים את "האנרגיה" שנובעת מאפליקציה כלשהי. הרוח או האנרגיה הינן השתקפות של האינטראקציה שלנו עם האתר והאפליקציה על המערך הרגשי והחווייתי של המשתמש, ואין מניעה לבצע האנשה והחייאה לאינטראקציה זו.
להמחשה, אציג פה דוגמה שהתפתחה כחלק ממחקר על מיזוג ייצור רובוטי במלאכות קרמיקה מסורתיות. הסטודנט שרן אלרן שיחזר כלים דרום־אמריקאיים עתיקים בעזרת כרסום רובוטי ממוחשב, כחלק מעבודת הדוקטורט שלו. בתמונה המצורפת אנו יכולים לראות כיצד מניפולציות על הגדרות התוכנה והרובוט מספקים גימורים שונים לאובייקט, כאשר האובייקט השמאלי מציג פרשנות קיצונית לצורה המקורית, וחושף מהות המזכירה שד או רוח, שהתלבשה על גבי הפרצוף המקורי.
מאיפה מגיע השד הזה? כמובן, מדובר באוסף של הקשרים, כגון מאפייני הייצור והפעולה של הרובוט, תכונות החומר ותהליך העבודה, החלטות של הסטודנט — אוסף של אירועים שדומים להדמיית התהליך היצירתי שתוארה קודם. כאן אוסף המרכיבים הללו מתגבש לכדי מהות שונה בכל אובייקט (בגלל שינוי של פרמטרים מסוימים בין האובייקטים), שנתפסת בתודעה כפרשנות אנימטיבית לאובייקט הסטטי.
תהליך זה מזכיר את ראייתו של השמאן את הרוח ביער, שכפי שכבר טענתי הינה אוסף של רמזים, סמלים וסימנים שהתודעה מגלמת כצורה מובחנת שאיתה ניתן לנהל מערכת יחסים ותקשורת. לדוגמה, אני יכול לומר שהכלי השמאלי מייצר אצלי תגובה רגשית מסוימת כי יש שם "שד שמצחיק אותי". הערעור הרגשי הזה הינו פונקציה של מערכות שונות בתפיסה שלי שמגיבות למיזוג בין הרובוט, המלאכה הקרמית ועבודתי האקדמית, וביחד מייצרים תחושה שאייצג בתור שד.
חשוב להבין שלא רק שאין סתירה בין המדע והרוח, אלא שניתן לייצר מרחב שבו חשיבה רציונלית, שמקבלת ביטויה במדע וטכנולוגיה, תכיל תהליכים ואינטראקציות המרחיבים את תודעת המשתמשים. דבר זה יאפשר ייצוג הולם לרשת האינטראקציות הטכנולוגיות עם עולם התופעות כולו — עם גאיה, ואיתנו — בני האדם. יתרה מכך, אינטראקציה רבת־ממדים בינינו לבין המציאות, היוצאת מעבר לממדי המרחב הפיזי אל מרחב התחושות, הדחפים, הרגשות והדמיון, הינה בסיס למערכת יחסים אמפתית וסימפתית.
באופן הזה חברות מסורתיות התקיימו בהרמוניה עם המרחב שלהן לתקופות ארוכות. השגשוג המדעי והטכנולוגי, שאיתו פתחנו את המאמר, יוכל להמשיך לפרוח ואף לתרום לפריחה מחודשת של המרחב הטבעי, אם נשתמש בו להרחבת מערכת היחסים שלנו עם העולם, להרגשה והכלה רחבות יותר של המרחב: הטלפון הסלולרי, המחשב הנייד, הטרקטור, הציפור, העץ, היער, המדבר והים.
עמית רפאל צורן הוא פרופסור חבר בבית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית, עמית בכיר בבית מדרש פתיחתא. המאמר הוא עיבוד למאמר שפורסם בכתב העת "צירופים חדשים".
קורס חדש של פרופ' עמית צורן יחל ב-18.1.2022